חלק נכבד מסיפורי פולקלור מתמקד בזוג שבו כל צד מגיע מרקע שונה. הם עומדים במבחנים מסוימים – לעיתים יחד, לעיתים לחוד – ובסופו של דבר זוכים לחיות באושר ובעושר. אגדה וולשית עתיקה לא מסתפקת בסוף המוכר, ושואלת כמה זמן הוא נמשך, בעצם, ה"אושר ועושר" הזה. האם זוגיות שנולדה בנסיבות לא-שגרתיות יכולה לצלוח את השגרה שבאה עם חיי נישואים ארוכים?
זו הייתה אחת השאלות המרכזיות בהרצאה שהעברתי ביום שני האחרון במסגרתו המצומצמת של כנס עולמות (הידוע גם כ-כמולמות). קצת משונה לחשוב שחלף כבר עשור מאז שהתחיל הרומן שלי עם ויילס ועד להרצאה הזו, שלא רק הייתה ההרצאה הראשונה שלי בכנס כלשהו, אלא גם הפעם הראשונה שהתייחסתי לפולקלור הוולשי בפרט – ולוויילס בכלל – שלא דרך הכתיבה. ואף על פי כן, למרות כל הלבטים והחששות, למרות רצף שינויים והתאמות, ביטולים ואזעקות, גיליתי ש-45 הדקות של האסקפיזם הוולשי שתכננתי עוברות בנחת, מול חדר מלא עד אפס מקום.
ויותר מזה: גיליתי קהל אדיב ומתעניין, עם זיקה משל עצמו לנושאים האלה. לא נותר לי אלא להודות לכל מי שבא. למרות המצב, ולמרות הכל.
